תפילין מהודרות

אני רוצה לקנות תפילין מהודרות!  רגע.. מה זה תפילין מהודרות

רבים וטובים, בהם תלמידי חכמים מובהקים אינם מודעים לגודל חשיבות העניין, זאת מפאת חוסר ידע והתמצאות בענייני עשיית הבתים, וגם אלו שעסקו בהלכות אלו חסר להם את הידע המעשי בסבך שלבי עשיית בתי התפילין, אשר דרוש לכך מקצועיות ומומחיות רבה.

החידוש הגדול ביותר בשנים האחרונות – תפילין ללא קפלים

שמעתם על זה פעם..? אלו בתי תפילין כמו התפילין של הגאונים הראשונים האר"י הקדוש הגר"א החתם סופר

אחד ההידורים ההלכתיים המיוחדים שנתחדשו בשנים האחרונות הינו ללא ספק בתי התפילין ללא קפלים, שכיום הינם בתי התפילין המהודרים שיוצרו ביותר מעולם, תפילין שיש בבית אחד את כל ההידורים ובנוסף לזאת כולם יכולים להשיגם ואינם רק נחלת יחידים שזכו ויכלו להרשות לעצמם תפילין כאלו, וכפי שהתבטא מרן פוסק הדור הגר"ש ווזאנר שליט"א בעל שבט הלוי "אכשר דרא שזכינו לתפילין כאלו" והתפילין ראוים ומהודרים בהידור הכי אפשר והריני מסכים עמהם" "עבודת הקודש שלהם בגודל השלימות אשר לא זכינו לזה עד היום" "ובפרט שהם במחיר השווה לכל נפש שעל ידי כך יוכלו לזכות את אחינו בני ישראל במצווה חשובה בתכלית ההידור". והגאון שליט"א החליף את תפיליו לתפילין ללא קפלים, וכן מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, וכפי שהתבטא בתיעוד מיוחד שיש הידור הלכתי לרכוש תפילין אלו.

עוד מגדולי הדור שהמליצו על תפילין אלו

כ"ק האדמו"ר רבי דוד אבוחצירה שליט"א "אין מה להשוות לתפילין אחרות, על תפילין אלו אמליץ".

הגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א "בוודאי יש הידור גדול שאין חשש חורים ונקבים בבית ובתיתורא".

כ"ק האדמו"ר מרחמסטריווקא שליט"א "אני מאד מחזיק מהידורים אלו, אני ממליץ לכל אחד לקנות בתים מהודרים אלו".

הגאון הגדול רבי חיים וואזנר שליט"א "תכלית השלימות וההידור… בלי שום הדבקות וסתימת חורים וקפלים ונקבים הפלא ופלא".

הגאון רבי שמאי גרוס שליט"א דיין ומו"ץ קהל מחזיקי הדת חסידי בעלזא בא"י "ראיתי ושמח ליבי לראות שהם מיוצרים בכל ההידורים האפשריים בבתי תפילין…"

כדי להבין מה המעלות בתפילין ללא קפלים, נתאר בקצרה את שיטות יצור בתי התפילין הנהוגות מזמן הגאונים והראשונים (לפני כ 1000 שנים) ועד ימינו, ונקדים מדין הגמרא[1] צריך להכין את בתי התפילין מעור אחד ארבעה בתים לתפילין של ראש ובית אחד לתפילין של יד ולשם כך לקחו עור בהמה דקה כבש או עז לקחו תבנית מעץ או מתכת מרובעת (בתכלית הדיוק האפשרית) כצורתו הסופית של הבית (הנקרא 'דפוס' או 'אימום' בלשון הראשונים) ועליו מתחו את אותו העור כשהוא רטוב, והשאירו אותו על הבית עד שיתייבש וכך קיבל את צורת התפילין.

עור בהמה דקה הינו עור דק מאוד כעובי קלף או בריסטול תכונה זו הציבה שני בעיות עיקריות: א. ריבוע התפילין התקלקל מהר. ב. כל שפשוף קל היה יוצר חור בתפילין ופוסל אותם. ולכן היה צורך להחליף את בתי התפילין כל תקופה קצרה

 לשיטת רש"י[2] והרמב"ם כל הבית נעשה מעור אחד ממש כולל התיתורא והמעברתא {להוסיף איור} העירו על כך חכמי תוספות[3], הרא"ש ועוד הרבה ראשונים כי תפילין כאלו, העשויים מעור אחד חלשים מאוד, וריבוע התפילין עלול להתקלקל מהר יותר. לכן, כדי לחזק את הבית, כתבו להוסיף עוד עור נוסף, עבה יותר שישמש לתיתורא ולמעברתא {להוסיף איור}, ובכך התפילין מורכבים משתי עורות עור הקציצה (החלק העליון של הבית) מחתיכה אחת שמורכב בתוך עור התיתורא והמעברתא. אחריהם באו התיקון תפילין והברוך שאמר ותיקנו להוסיף עוד חתיכת עור נפרדת מתחת לתיתורא העליונה (מה שמכנים היום בשם פיטר) כדי לחזק ולייצב עוד את הבית {להוסיף איור}. בדורות מאוחרים יותר, הוסיפו חתיכות עור קשה בתוך הבית בתוך החללים המיועדים לפרשיות התפילין, וכך חיזקו את הבית הרבה יותר אך מצד שני יש בכך שינוי וחיסרון מהותי ממה שנהגו בזמן הראשונים שכן עור נוסף זה חוצץ בין קלף הפרשיות לעור הבית האמיתי.

כל הפתרונות הללו נועדו לחזק את הבית וריבועו, אבל לא פתרו את בעיית החורים בבתי התפילין. עד שלפני כ – 170 שנה הופיעו בתי תפילין חדשים שאותם אנו מניחים עד ימינו שיוצרו על ידי רבי נתנאל תפילינסקי ששינה את שיטת היצור ובמקום להשתמש בעור בהמה דקה (כבש או עז) התחיל להשתמש בעור העשוי מבהמה גסה (עגל או פרה – ומעדיפים בדרך כלל עור עגל כמבואר בראשונים) עד לזמנו לא היה ניתן להשתמש בייצור בעור בהמה גסה מחמת חוסר בציוד מכני כבד, כמו מכונת כבישה (פרס), ולשם הדוגמא נציין שישנם שלבים ביצור הדורשים כבישה בלחץ של כ- 15 טון דבר שלא היה ניתן לביצוע בדורות קודמים לו. בתפילין החדשות שנעשו מבהמה גסה ישנם יתרונות רבים, אין צורך להוסיף חתיכות עור בתוך הבתים – ואם כן אין חשש חציצה כאמור, ניתן לעשות את כל הבית מעור אחד ממש כולל התיתורא והמעברתא וכשיטת רש"י והרמב"ם, אין חשש שיווצר חור בבתים מחמת שפשוף העור, פינות הבתים אינם מתקלקלים בנקל – ואם התקלקלו ניתן לתקנם בקלות יחסית,ובכללות הבית חזק לאין ערוך מבתים העשויים מעור בהמה דקה.

למרות ששיטת יצור התפילין מבהמה גסה החסירה חלק מההידורים שהיו נוהגים בזמן הראשונים כפי שיוסבר להלן עדיין הרווח והתיקון הגדול חשוב לאין ערוך מאשר החסרון באותם הידורים ולכן גדולי הדור דאז סמכו את ידיהם על כך, ועברו להניח תפילין עם הבתים החדשים ובעל המנחת אלעזר ממונקטאש כתב[4] "ובירושלים תו"ב יש אומן מופלא כזה וראיתי מלאכתו הנפלאים וכו'.

שיטת יצור הבתים ה'גסות' המקובלת יוצרת מספר שינויים שלהלן יבוארו בהרחבה א. נוצרים קפלים בתיתורא שיוצרים חורים לתוך חלל הפרשיות. ב. התיתורא התחתונה (המיכסה) אינה מכסה ממש את פי הבית. ג. ישנם חלקים השייכים לתיתורא הבולטים לתוך שטח המעברתא. שינויים אלו – לא היו קיימים בשיטת הייצור של התפילין ה'דקות' שיוצרו בזמן הראשונים. ובחלק מהשינויים הללו על מנת להכשיר את הבית אנו סומכים על שיטות הפוסקים הסוברים שדבק נחשב חיבור (הנידון בפוסקים מה יהיה הדין אם לקחו שתי חתיכות עור והדביקו אותם יחד זה לזו האם נאמר שיש לפנינו חתיכת עור אחד ואם כן נחשיב את התפילין כאילו עשויות מעור אחד או שעדיין נחשבים כשני חתיכות נפרדות הצמודות זו לזו על ידי כח הדבק ואם כן אין התפילין מעור אחד) בעוד שישנם פוסקים הסוברים שדבק לא נחשב חיבור[5] שינויים אלו ישנם גם ביצור הבתים המכונה "מקשה"

בנוסף ביצור ה 'גסות' (שעשויים מעור בהמה גסה) נוצרו חששות אחרים ובעיות הלכתיות שלא היו מצויים כלל בבתים 'דקות' (שעשויים מעור בהמה דקה) ונקדים הקדמה קצרה: מעיקר הדין אם יש בעור הבתים חור אחד הבית כשר ובשני חורים במצבים מסוימים הבית פסול וכל זה בתנאי שהחור הוא בחלקי הבית הפנימיים אך אם ישנו חור לצד החיצוני של הבית מכל כיוון שהוא הבית פסול, כיום נהוג בכל ההכשרים של בתי התפילין לפסול את הבתים אפילו אם יש בהם חור אחד בלבד.

זכה דורנו שהצליחו לייצר בתי תפילין שמשלבים את ההידורים שהיו בתפילין ה'דקות' וכמו שנהגו בזמן הראשונים זאת למרות שהבתים נעשים מעור בהמה גסה וללא ה'בעיות' המאפינות את הבתים מעור בהמה גסה, זאת בנוסף לכל ההידורים הקיימים בבתי התפילין ה'גסות'

קפלים ונקבים בזמן ריבוע הבית

בשיטת היצור הרגילה נוצרים קיפולים בבית עצמו שמוסיפים לעובי הבית ונסביר היאך נוצרים אותם קיפולים אם למשל ניקח חתיכת עץ או גומי עבה וגמיש בעובי 5 סנטימטר ונפל אותו בזווית של 90 מעלות פעמיים לצורת חית קטנה נקבל מצידו החיצוני קשת רחבה ומצידו הפנימי קשת קצרה בהרבה עכשיו אם נרצה שהקשת החיצונית תהיה מרובעת בזווית חדה יש אפשרות לדחוס את כל החלק החיצוני כלפי פנים עד שנשיג ריבוע אך כתוצאה מכך החומר יכנס לצד הפנימי זהו מה שקורה ביצור בתי התפילין ואם למשל לקחו לייצור עור בעובי 1 מ"מ הרי שעל ידי הקיפולים הפנימיים אם נמדוד את העובי לאחר הקיפולים נקבל 3 מ"מ שמורכבים מחתיכה עליונה שלימה בעובי 1 מ"מ ומתחתיה עובי 2 מ"מ שנוצר מחמת הקיפול (גם בבתים ה 'מקשה' אם כי קטנים יותר) – לאחר סיום תהליכי הכבישות שיוצרות את הריבוע (לאחר הלחיצות על ידי ה 'פרס' לעצב את הריבוע וחללי הבית) הבתים אינם מרובעים לחלוטין ומעבירים אותם תהליך כרסום שמדייק את הריבועים מחד ומאידך מוריד מעובי עור הבית ובתהליך זה עלול להיווצר חור בעור הבית בגג הבית או על דפנות הבית מבחוץ, חור זה איננו נראה כיוון שתחתיו יש את אותו עור שדחסנו לצד פנים, יש אפשרות לזהות האם נעשה חור אך דרוש לשם כך מומחיות רבה כיוון שהקיפול צמוד בחזקה מכח הכבישות וקשה לזהותו.

לעומת זאת בייצור הבתים ללא קפלים מותחים את העור בצורה שווה ואחידה הן מהצד הפנימי והן מהצד החיצוני בצורה אומנותית דבר זה מונע לחלוטין את האפשרות להיווצרות חורים בזמן הריבוע בגג הבית או בדפנותיו {להוסיף תמונות או איורים}

חורים בין הבתים בתוך הקנעפלאך

באותו העניין בשיטות היצור הרגילות נוצרים הרבה פעמים קיפולים על דפנות הבית מבפנים בצורת האות z לעיתים עלול להסתתר חור בתוך הקיפול אך מחמת לחץ הכבישות הדופן אינה נראת כאות z אלא נראית בצורה ישרה וחלקה חור כזה אינו ניתן לזיהוי

לעומת זאת בתפילין ללא קפלים הדפנות חלקות וישרות ללא קיפולים כלל, גם לא בחלק התחתון שבין הבתים. זו מעלה גדולה והרחקה ממכשול שלא יוכלו להסתתר בין הבתים חורים שלא נוכל לראותם.

חיתוכים בתיתורא

בשנים האחרונות הנהיגו רוב בעלי המלאכה עושי הבתים לחתוך במקומות שונים בתוך הקפלים שבתיתורא בצידי הבתים במטרה להקל על ההדבקה ובניית יציבות התיתורא.

יש בכך שתי בעיות האחד לפי השיטות שדבק אינו נחשב חיבור אם כן בתים אלו אינם נחשבים עור אחד. השנית הבית צריך להיות שלם מדין "פני טבלא קיימת" ואם נטען שהדבק אינו מחבר יש לחשוש לפסול, אמנם הביה"ל[6] מצדד להכשיר שדבק נחשב חיבור מכל מקום לחלק מהאחרונים בית זה פסול, ונכון לחשוש לשיטתם כיוון שזה נוגע לחשש פסול דאורייתא.

יתירה מזו, הרי למעשה אנו נוהגים להחמיר כשיטות שדבק אינו נחשב חיבור, שהרי אם מתהוה חור חיצוני בקציצה, פוסלים את הבית ולא משלימים עם דבק, הרי שאנו לא סומכים להקל להחשיבו עור אחד, ולמה נכשיר בחורים וסדקים כאלה ?!.

כאמור בבתים ללא קפלים לא קיים חשש זה, אין בו חיתוכים והדבקות, והעור חלק לגמרי.

חללים ונקבים בין קפלי התיתורא

מחמת עובי העור נוצרים קפלים בעת עשיית הבליטות של ארבעת הבתים ובתוכם נעשים חללים ונקבים רבים המפולשים עד לחלל הבית עצמו. (כפי שניתן לראות בבית רגיל לאחר עשיית הבולקס).

לצורך חיבורם והצמדתם משתמשים בדבק (העשוי מעור בהמה או דבק סינטטי), וכך על ידי לחץ ה"פרס" ביחד עם הדבק התיתורא מתחברת ונעשית חלק אחד. אמנם לשיטות הסוברות שדבק אינו נחשב כחיבור[7], הרי שהתיתורא מלאה בנקבים וחללים, בנוסף לכך יש לחשוש לאין פני טבלא קיימת[8]. מלאכה זו דורשת זהירות ומיומנות מרובה א. אחרי שלוחצים ב"פרס" את התיתורא עם הדבק, צריך ליזהר שכל הדבק יצא החוצה ולא ישלים חללים ונקבים המכשירים את הריבוע. ב. דרושה זהירות שהדבק לא יעלה לבין הבתים ויחבר אותם יחד ועל ידי כך יבטל מהם שם "פרודות", ולשם כך צריך לעשות גירוד יסודי של שאריות הדבק או למרוח ווזלין בין הבתים המונע מהדבק לחבר את הבתים

לעומת זאת בבתים ללא קפלים לא קיים מציאות כזאת, אין שום סדקים וחללים בתיתורא ולא בקציצה, משטח העור חלק לגמרי, ולא נוצרים כלל חללים בכל הבית, ומימלא אין נצרכים למילוי דבק.

סתימת נקבים בתיתורא.

בבתים מהיצור הרגיל עם קפלים גם לאחר הכבישה בלחץ ה"פרס" נשארים פעמים רבות נקבים בעובי התיתורא.

סדקים אלו שפוגמים את הריבוע אין למלאת בדבק וגם לא בעור טחון[9], סתימת נקבים אלו נעשית באחת משתי שיטות  או בשיטת "חיתוכים" דהיינו שמקלפים עם סכין בעדינות את העור בצידי החור עד שמתמלא פחות מהשיעור הפוסל וביתר החור הנשאר ממלאים בדבק עם אבקת עור. או בשיטת "ניפוח" דהיינו שמנפחים את העור על ידי הרטבה ועל ידי זה מתמלאים החורים.

בשתי טכניקות אלו על מנת לעשותם כדין דרושה זהירות מרובה לעשותם כדין שלא יפסלו הבתים א. עצם הקילוף בתוך עובי חור קטן ותוך כדי כך להקפיד שהעור ישאר מחובר בקצהו לבית דורש מיומנות גדולה שהרי במידה והקילוף נחתך מהבית נמצא שהחור ממולא בעור טחון. ב. אחרי שחתך בנקב משלימים אותו בדבק לצורך יפוי הריבוע. דרושה מיומנות וזהירות רבה שלא לדחוס את העור בחוזקה, שאם ידחס מעבר לשיעור חגירת ציפורן שוב יגדל החור עדי כדי שהבית יפסל בצורה שאינה נראית כיוון שהחור מלא בדבק ואבקת עור. זאת מלבד הבעיה שיש אומרים שדבק אינו נחשב חיבור.

לעומת זאת בבתים ללא קפלים כיוון שהתיתורא עשויה מעור שלם ללא חיתוכים ונקבים אין מילוי של דבק או עור טחון בשום חלק מהתפילין. ולא נכנסים למלאכה המסובכת של סתימת נקבים.

חששות במעברתא

בבתים רגילים עם קפלים נוצרים שתי חתיכות עור כעין "לשוניות" שיוצאים משטח התיורא לשטח המעברתא. חתיכות אלו אינם מעברתא, כי אינם מקיפות את הרצועה[10] אלא עומדות בפני עצמם מעל המעברתא ומדביקים אותם אל המעברתא, אמנם לאחר שמדביקים אותם אל המעברתא הם נעשות לכאורה כחלק מהמעברתא, ולכן יחשבו שמקיפים את הרצועה, אבל לשיטות הסוברות שדבק אינו נחשב כחיבור הדבקתם אינה הופכת אותם לחלק מהמעברתא והיות שהם מחוברות לתיתורא ויוצאות משטח ריבוע התיתורא נמצא שהתיתורא אינה מרובעת.

ואם נרצה לטעון שהרי כל המעברתא יוצאת מתוך התיתורא והרי זה אינו פוסל את הריבוע ואם כן למה שאותם לשוניות יפסלו את הריבוע? התושבה לכך כיוון שמהלכה למשה מסיני צריך שיהיה מעברתא שהיא עור המקיף את הרצועה הרי שאינה פוסלת את הריבוע בהכרח ומטעם זה עושים חיתוך והיכר מיוחד על התיתורא לסמן את היכר הריבוע שנדע עד היכן מגיע שטח התיתורא.

ובבתים שייצר רבי נתנאל תפילנסקי לא נמצא שיש עליהם אותם לשוניות וכפי הנראה התאמץ בייצור שלא להגיע לחשש הנ"ל

לעומת זאת בבתים ללא קפלים המעברתא היא המשך לתיתורא ללא שום חתיכות מיותרות בצדדי ריבוע התיתורא

כיסוי פי הבית

בתפילין ביצור הרגיל יש קפלי עור מתחת לתיתורא העליונה שמוסיפים נפח ועובי לתיתורא ובנוסף מוסיפים עוד חתיכת עור המכונה "פיטר" על מנת לייצב את הבית לחזק אותו על ידי שהפיטר משמש כבסיס לארבעת הבתים ומכוחו לא יפרדו ארבעת הבתים זה מזה גם כאן אנו סומכים על השיטות שדבק נחשב חיבור

לעומת זאת בתפילין ללא קפלים אין קיפולים בתיתורא, והתיתורא התחתונה מכסה ישירות את מקום פתיחת הבתים ואין עוד תוספות שכבות ובכך אנו מקבלים בית כפי הנהוג בזמן הראשונים.

פרודות

לדעת רבים מהפוסקים צריך שיהיו ארבעת בתי התפילין פרודות עד למטה[11]והביא החיי אדם על הגר"א והשאגת אריה שהקפידו שבתי התפילין יהיו פרודות, ורבי נתנאל תפילינסקי שהמציא את בתי התפילין מבהמה גסה הקפיד ביותר שיהיו התפילין פרודות עד מקום התפר, ללא דבק. וכך כתב על קופסאות התפילין "מעור אחד מבהמה גסה עם המעברתא. פרודות, וחריצים מגיעים עד מקום התפר," יתר על כן הדפיס דף עם הוראות לסופר שיבדוק את התפילין , וז"ל: "לכבוד הסופר אשר יגיה את התפילין, אחר אשר החריצים של ארבעת הבתים אלו מגיעים עד התפר ממש , יוכל להעביר את חוט התפירה בין בית לבית לצאת ידי דעת הרמב"ם והתוספות והרא"ש והסמ"ג, ולדעת הנמוקי יוסף והמרדכי הוא הלכה למשה מסיני. ולא יתקלקל הריבוע על ידי זה מאומה,ויזכור כבודו שיהיה החוט ארוך לערך זרת יותר ממידתו ויעבירהו בנקל וד"ל. אלו דברי נתנאל הסופר יליד ירושלים תובב"א.

ואכן בבתים ללא קפלים שכאמור אין בהם דבק, ניתן לעשותם "פרודות" ללא קושי כלל, ולעומת זאת בבתים עם קפלים אשר הדבק מצוי בו יותר קשה להקפיד על הלכה זו. בתים שוים בעוביים

בתים שוים בגודלם

לכתחילה מצווה שכל בתי התפילין יהיו שוים בגודלם[12]. ובדיעבד אפילו אחד רחב מחברו כשר[13]. הידור זה שכל ארבעת הבתים יהיו שוים בגודלם קצת קשה למצוא בבתים למצוא בבתים עם קפלים, מרוב הקיפולים והצמצומים הנעשים בעובי הדפנות.

לעומת זאת בבתים ללא קפלים מחמת שיטת המתיחה בצורה אחידה לכל ארבעת הבתים הם יוצאים על פי רוב שוים ברוחבם וגודלם, ללא צורך לשרטט אחר כך חריצים מדומים, כך מלבד ההידור והנוי שיהיו הבתים שוים, לא נכנסים לבעיה של חריצים מדומים.

חריצים אמיתיים.

כמו הסברנו בנושא הקודם יש הידור ומעלה שיהיו בתי התפילין שוים בגודלם וישנם בעלי מלאכה שרוצים שיהיו בתי התפילין שוים בגודלם, ומכיוון שקורה לפעמים שאין הבתים שווים בגודלם או שאינם ישרים (בית כשר, אך איננו יפה). וכדי ליפות את הבית מסיטים מעט את החריץ האמיתי, ובזה פוסלים את הבית על פי ההלכה אין לעשות כן אלא צריך להשאירו כך או לתקנו על ידי מומחה, ובשום אופן לא לזייף את החריצים שהרי פסק בשו"ע[14] שחריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד התפר ואם לא הגיע כשר והוא שיהיו ראשיה ניכרים לכל, ע"כ. והוסיף במשנה ברורה[15] שאם עשה שריטה או רישום במקום החריץ איננו מועיל. ופעמים רבות אחר צביעת הבתים החריצים אינם ניכרים כלל מחמת הצבע שמכסה אותם ומשום כך עושים את החריצים החיצונים שלא כנגד החריצים הפנימיים והבתים בחשש פסול, ולפי הוראת הרב אלישיב זצ"ל אין הבדל כלל במידת המרחק בין החריץ האמיתי למזוייף ואפילו כל שהוא פוסל ולכן דרושה שימת לב ודקדוק הדוק שהחריץ יעשה כדת וכדין.

לעומת זאת בתפילין ללא קפלים החריצים אינם נסתמים על ידי הצבע מחמת הטכניקה השונה בלחץ ה"פרס" שאינו הופך אותם לחתיכה אחת כגוש עם ארבע קוים, וכן כמעט ואין מציאות טכנית של חריצים מזויפים עקב שיטת המתיחה האחידה של העור, ובנוסף לכל זאת משגיח מיוחד בודק את חריצי הבתים קודם ואחר הצביעה על ידי טס מתכת מיוחד (פלדה בעובי עשירית המילימטר) בין הבתים עד מקום התפר.

מחיצות הבתים שלימות

מחיצות הבית צריכות להגיע לכתחילה עד התפר כלומר עד תחילת התיתורא העליונה[16]. בנוסף לשיטות הסוברות כך ישנה עוד סיבה להצריך שיגיעו המחיצות עד לתחתית התיתורא העליונה, מכיוון שאם יארע ופרשיות התפילין יפלו אל חלל עובי התיתורא העליונה,באופן זה אם המחיצה לא תגיע עד למטה, נמצא שאין הפרדה בין פרשיות התפילין דבר הכשר בדיעבד (אמנם מציאות זו לא מצויה כל כך).

בבתים ללא קפלים הידור זה נעשה בצורה מושלמת, דפנות הבתים שלימים ומגיעים עד התיתורא, בניגוד לבתים הרגילים שיש בחלקם כמין קשת פנימית והמחיצות אינם מגיעות בצורה מושלמת עד לתחתית התיתורא

[1] ברייתא מנחות ל"ד ע"ב, וכל למדו הראשונים ופסקו בטוש"ע סימן ל"ב סעיף ל"ח.

[2] מנחות ל"ה ע"א

[3] שם

[4] בספרו אות חיים ושלום סימן ל"ב אות ט"ו

[5] חת"ס, ב"ח, וע"ע הלכה ברורה

[6] סימן ל"ב סעיף ל"ח ד"ה יעשה

[7] כמובא במ"ב סימן ל"ב ס"ק קע"ב, ובביה"ל ד"ה מעור.

[8] כמובאר בסימן ל"ג

[9] כמובאר בביה"ל סימן ל"ב סעיף ל"ט ד"ה נתקלקל שפגם בריבוע הוא גם בגובה דפנות התיתורא, וע"ע שו"ת שבט הלוי ח"ג ס"ב.

[10] עיין רש"י מנחות ל"ה ע"א וכך פירשו שאר הראשונים שם

[11] כמבואר במ"ב סימן ל"ב ס"ק קמ"ב

[12] סימן ל"ב סעיף ל"ט

[13] סימן ל"ב מ"ב ס"ק קפ"ב

[14] סימן ל"ב סעיף מ'

[15] סימן ל"ב ס"ק קפ"ח

[16] כמ"ש בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן ל"ח, ט"ז סימן ל"ב סוס"ק ל"ב – כך פירשו דברי הגמרא במנחות ל"ה ע"א וצריך שיגיע החריץ עד התפר ופירשו שהכוונה גם על המחיצות

נכתב ע"י ישראל ב